1תוטש ליבשב התימה ןמ דוד טלמנו
Und siehe, [so] war ein Wahnsinniger von Nutzen.
שממ וב שי הטוש ירהו
Und wann bedurfte er einer Wespe?1
העריצל ךרצוה יתימאו
Als David weiterzog, fand er Saul, der einen 2<
Mittags[schlaf] hielt. Und David wollte [zu ihm] hin-בכשמ> בכוש היהש לואש אצמו דוד ךלהש ןויכ
eingehen, aber Abners2 Beine waren [vor dem Eingang]
םירהצ
ausgebreitet, und [auch] Abner schlief. Und Abners Kopf רנבאו תוטושפ רנבא לש וילגר ויהו סנכיל דוד הצרו
war an dem einen Tür[pfosten] [und seine Füße waren an בכוש
dem anderen Türpfosten], und David stand da und hatte תלדב וילגרו> תחא תלדב רנבא לש ושאר היהו
keinen Platz um hineinzugehen. Und er stand dort, bis 3<תחא
Abner seine Beine anwinkelte, so dass David hineingehen konnte. Und er ging [und nahm] den Wasserkrug[, סנכיל םוקמ ול היה אלו דוד דמעו
der neben dem Haupte Sauls stand].3 Und als er [die Tür-דוד סנכנו וילגר רנבא 4םיקהש דע םש דמעו
schwelle wieder] überqueren wollte, waren Abners Beine םימ לש תחפצ 5<לטנו> ךלהו
ausgestreckt, und sie öffneten sich [gerade]. Da trat er דימ> וחתפנו רנבא לש וילגר וטשפנו רובעל אצרו
zwischen [sie]. Er wollte [die Schwelle ganz] überque-6<ךותב סנכנ
ren, da winkelte [Abner] seine Oberschenkel wieder an, und sie klemmten Davids Beine ein. Da jammerte und דוד 8לש וילגר וסכו ויכירי 7ץאנו רובעל אצר
weinte David zwischen seinen Beinen und sagte: רמואו וילגר ןיבמ הכובו קעוצ דוד היהו
Mein Gott, mein Gott, warum hast du mich verlassen?
(ב בכ םילהת) ינתבזע המל ילא ילא
(Ps 22,2)
לש 10וילגר הכשנו העריצ 9התאבו סנ ול השענ דימ
Da geschah ein Wunder für ihn: Eine Wespe kam und רנבא
stach Abner in seine Beine. Er streckte sie aus, und David העש 12ותואב דוד דבעו 11םתוא טשפו
ging im selben Moment hinüber.
Siehe, sie alle sind von Nutzen.
שממ םהב שי םלוכ ירהו
Daher hat kein Mensch das Recht, über irgendein Ge-הירב לכ ןמ גיעלהל יאשר םדא ןיא ךכיפלו
schöpf zu spotten,
.תוטשה :י
1
.ךכ :י
2
.ךכ :י
3
.ץאנש דע :ב
4
.ךכ :י
